״כשמטפלים בגאוט נכון, המחלה יכולה להיות כמעט שלא מורגשת״

"גאוט (שיגדון) היא המחלה המפרקית-דלקתית השכיחה ביותר אצל מבוגרים. זאת מחלה כרונית שגורמת לדלקות מפרקים בשל רמה גבוהה של חומצה אורית (חומצת שתן) בדם", מסביר ד"ר אמיר ביבר, ראומטולוג בכיר ומנהל המרפאה הראומטולוגית בבית החולים העמק בעפולה. "לכ-15% מכל האוכלוסייה הבוגרת בעולם יש חומצה אורית גבוהה בדם בשל נטייה מטאבולית. אבל רק חלקם יפתחו גאוט – השכיחות של גאוט בעולם המערבי יכולה להגיע לכ-7% ובישראל השכיחות ככל הנראה נמוכה במעט. הסיכון לחלות עולה עם הגיל והוא גבוה יותר אצל גברים מאשר נשים".

"במהלך התקף גאוט המטופל יחווה כאב עז במפרק, ברמה שאפילו סדין שנוגע בעור עלול לגרום לסבל. התקף גאוט מתפרץ לרוב באופן חד ומהיר, לעיתים בשעות הלילה, ולרוב תוקף את המפרקים בכפות הרגליים, בקרסוליים או בברכיים. במרבית המקרים הכאב יורגש במפרק אחד ויהיה כה משמעותי שהוא יפריע לתפקוד ויגרום להפרעה בהליכה או להשבתה של המטופל", מתאר ד"ר ביבר.

"כשגאוט מטופל כמו שצריך ניתן להגיע למצב שכמעט ולא מרגישים את המחלה", מוסיף ד"ר ביבר. "כדי להגיע ליעד זה יש להקפיד על טיפול  קבוע להורדת החומצה האורית בדם. ערך המטרה בטיפול הוא מתחת ל-6 מיליגרם לדציליטר. אחת הבעיות היא שיש לא מעט אנשים שאינם מעוניינים או אינם מתמידים בטיפול קבוע ובוחרים לקבל רק את הטיפול הנקודתי בזמן שהדלקת מורגשת, למשל בתדירות של פעם בשנה – וזאת טעות. רמת החומצה לא תרד מעצמה ללא טיפול קבוע. הם לא מרגישים כאב אבל החומצה ממשיכה להצטבר וללא טיפול מניעתי ההתקפים יכולים להפוך עם הזמן לארוכים, תכופים וכואבים יותר, עד שלבסוף הכאב עלול להפוך לקבוע".

"וייתכן מצב חמור יותר", ממשיך ד"ר ביבר. "אחרי שנים ארוכות של התקפים, וחוסר טיפול ברמות חומצה גבוהות מאוד, עלול להתפתח גאוט כרוני מלווה ב-TOPHI (טופי). זהו מצב שבו משקעי החומצה – המכונים קריסטלים – שוקעים בסחוסים, כמו באוזן או בגידים, וברקמות אחרות והדלקת עלולה לפגוע בעצם ובמפרק. זה נראה כמו גושים לבנים שבולטים מתחת לעור. מכלל חולי הגאוט שאינם מטופלים, כ-20% יכולים להגיע למצב הזה".

"לצד הנטייה המטאבולית, יש גורמי סיכון נוספים שמגבירים את הסיכוי לפתח גאוט״, מדגיש ד״ר ביבר. ״אחד מהם הוא צריכה של מאכלים שמתפרקים לחומצה אורית. לרוב מדובר בתפריט עתיר חלבון, אלכוהול וסוכר. גורם סיכון נוסף הוא מחלות שנלוות לגאוט כמו סוכרת, יתר לחץ דם, אי ספיקת כליות או שומנים בדם. יש גם אוכלוסיות שנמצאות בסיכון גבוה לגאוט וכוללות מושתלי איברים או מבוגרים שסובלים מאי-ספיקת כליות ומקבלים תרופות שמגבירות את רמות החומצה האורית, בעיקר תרופות משתנות. גם אספירין, שמשמשת כתרופה קבועה לדילול דם, מעלה את רמת החומצה האורית בדם".

עברתם התקף? סיכוי גדול שיגיע אחד נוסף

"רופא המשפחה עשוי לחשוד בגאוט כשמתפתחת דלקת מפרקית חריפה בנוכחות רמת חומצה אורית גבוהה בדם. לכן חשוב להתייעץ עם הרופא בכל מקרה של חשש לגאוט", ממליץ ד"ר ביבר. "הראומטולוג צריך להיכנס לתמונה כשאין ודאות באבחנה או כשקיים אתגר טיפולי, כלומר אם התרופות גורמות לתופעות לוואי או שמחלות הרקע מונעות מאיתנו לטפל בצורה טובה. ישנם טיפולים הניתנים רק לאחר אישור ראומטולוג מומחה".לדברי ד"ר ביבר, "הדרך הקלאסית לאשש אבחנת גאוט היא לנקר את המפרק, לשאוב נוזל ולראות את הקריסטלים במיקרוסקופ. שתי דרכים נוספות הן שימוש בהדמיית Dual energy CT (סיטי דו-אנרגי), שמאפשרת לראות את המשקעים במפרקים או לראות את השקיעה של הקריסטלים במפרק באמצעות אולטרה-סאונד, על ידי בודק מנוסה".

"רוב המטופלים שעברו התקף אחד יחוו עוד התקף מתישהו, אבל לפחות מחציתם לא יחוו את ההתקף בשנה לאחר ההתקף הראשון. מרגע שאדם חווה שני התקפים ומעלה אנחנו מציעים לו טיפול תרופתי קבוע לניהול המחלה, שמטרתו לדחות כמה שניתן את ההתקפים הבאים, לאזן את רמות חומצת השתן בדם, ולבסוף להגיע לטיפול תרופתי ללא כל התקף נוסף", מסביר ד"ר ביבר. 

אפשרויות הטיפול התרופתי בגאוט מתחלקות לשלושה חלקים: טיפול בהתקף הדלקתי עצמו, טיפול להפחתת החומצה האורית בדם וטיפול למניעת התקפים בזמן תקופת האיזון התרופתי.

• טיפול תרופתי בהתקף הדלקתי בגאוט – "מטרתו להילחם בדלקת שגורמת לכאב העז ולא להוריד את רמות החומצה האורית בדם", מדגיש ד"ר ביבר. "הדלקת נגרמת כשהגוף שולח תאי דם לבנים להילחם בקריסטלים, שהוא מזהה כפולשים. הטיפול האנטי-דלקתי בעצם ממתן את תגובת מערכת החיסון. אנחנו רוצים לעצור את הדלקת כי אין כאן אף חיידק או מזהם שהגוף יכול לנצח". לדבריו, "המטרה היא לעצור את הדלקת בפרק זמן קצר באמצעות אחד משלושה קווי טיפול: תרופות מקבוצת NSAIDs (תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידליות), סטרואידים או קולכיצין. את הטיפול המומלץ אנחנו בוחרים גם בהתאם למחלות הרקע של המטופל ותופעות הלוואי. למי שסובל מלחץ דם גבוה, למשל, לא מומלץ לתת סטרואידים או NSAIDs. יש גם אוכלוסיות של מטופלים שעד לאחרונה לא הייתה אפשרות טובה לטפל בהתקף שלהם ללא תופעות לוואי קשות. למשל, מטופלים שסובלים מאלרגיה חריפה או מחלות רקע כמו אי-ספיקת כליות או סוכרת. עבורם, טיפולים ביולוגיים יכולים להוות פתרון מתאים, המסייע להתמודד עם התקפים באופן טוב יותר ובטוח".
• טיפול תרופתי להפחתת החומצה האורית בדם – "מטרתו להביא את המטופל לאיזון החומצה האורית בדם מתחת לערך מטרה, וכך להקטין את הסיכוי להתקפים חוזרים. בזמן הטיפול, חשוב לעקוב אחרי ספירת דם וכימיה כדי לוודא שלא נוצרות בעיות אחרות", מסביר ד"ר ביבר. ״מדובר במשפחה של תרופות המעכבות את יצירת החומצה האורית על-ידי מנגנוני הגוף, שנוצרת ביתר אצל חולי גאוט. לעתים נוצרת בשלב הזה 'תגובה פרדוקסלית' שדווקא גורמת להגברת תדירות ההתקפים עם תחילת הטיפול. את הטיפול להפחתת החומצה בדם אנחנו ממשיכים גם בזמן התקף ללא הפסקה עד שמגיעים למינון הנכון של תרופה, ורמת החומצה בדם יורדת מתחת ל-6 מ"ג לדציליטר".
• טיפול מניעתי להרחקת ההתקפים בתחילת תהליך האיזון – "בחצי השנה הראשונה לטיפול להורדת החומצה האורית בדם (התקופה עשויה להתארך או להתקצר בהתאם לעומס המחלה), יש סיכוי מוגבר דווקא להתקפים משום שהקריסטלים שנוצרו לאורך השנים מתפרקים, ואלו עלולים להצית את התגובה הדלקתית. לכן בחצי השנה הראשונה לטיפול (ולעיתים אף יותר), אנחנו מוסיפים טיפול נוגד דלקת בקולכיצין, לרוב במינון הנמוך הנסבל". עוד מוסיף ד"ר ביבר כי "גם כאן, במקביל לטיפול המונע, חשוב לעשות בדיקות דם קבועות כדי לוודא שאכן הגענו ליעד המטרה מבחינת החומצה האורית, וגם שלא הופיעו תופעות לוואי אחרות בספירת הדם או בכימיה".

"המסר שלי לאנשים שמתמודדים עם גאוט הוא שיש פיתרון״, מסכם ד״ר ביבר. "הטיפול בגאוט חשוב במניעת תהליך דלקתי-כרוני שעלול להוביל בסופו של דבר לנכות ולפגיעה גם במערכות גוף אחרות. יש היום טיפולים מוכרים, חלקם חדשים מאחרים, ועם זאת בטוחים ויעילים, צריך לפנות לרופא המשפחה ולברר מה הטיפול שצריך לקבל כדי לשלוט במחלה. זה יעד בר השגה לחלוטין. לחולים שמתקשים להשיג שליטה במחלה, מומלץ לפנות לראומטולוג מומחה".