הטיפול בסרטן הערמונית תלוי בגורמים רבים ובהם רמת הסיכון שנקבעה, פרמטרים נוספים של הגידול ופרמטרים הקשורים למאובחן – כמו מצבו התפקודי, מחלות רקע והעדפותיו.
מעקב פעיל (אקטיבי) לסרטן הערמונית
אצל רוב הגברים בגיל המבוגר נמצאים תאים גידוליים בערמונית. לפי מחקרים, כבר בגיל 50 ניתן למצוא תאים סרטניים בערמונית בקרב כ-30 אחוזים מהגברים. עם זאת, גידולים סרטניים בערמונית פעמים רבות נוטים להתפתח בצורה איטית מאוד ובשל כך, במקרים רבים לא יהיה להם ביטוי קליני במהלך חייו של המטופל. מסיבות אלה, במקרים שבהם הסרטן מקומי ואינו מתפשט או גורם לתסמינים, בשילוב פרמטרים קליניים מסוימים, לא פעם ניתן לחסוך את הטיפולים ותופעות הלוואי שלהם - ולהעדיף על פניהם אפשרות של מעקב פעיל.
מטופל במעקב פעיל עובר בדיקות דם, בדיקות גופניות, בדיקות הדמיה ולעיתים גם ביופסיות באופן קבוע כדי לעקוב אחר התפתחות הגידול. אם תהיה החמרה במצב – הרופא ימליץ על טיפול. גם למטופלים מותר בכל שלב לבחור להתחיל לקבל טיפול.
חשוב לדעת שמחקרים הוכיחו שכאשר הנתונים מתאימים - מעקב פעיל הוא בטוח ואינו פוגע בתוחלת החיים של המטופל.
ניתוח לסרטן הערמונית (ניתוח רדיקלי לכריתת הערמונית)
הסרת בלוטת הערמונית בשלב מוקדם עשויה למנוע את התפשטות הגידול ולהוביל לריפוי.
הניתוח בדרך כלל מבוצע בגישה לפרוסקופית דרך חתכים קטנים באמצעות רובוט הקרוי דה וינצ׳י. בניתוח מוסרת בלוטת הערמונית ושלפוחיות הזרע ולעיתים גם מבוצעת כריתה של בלוטות לימפה. תופעות הלוואי העיקריות האפשריות של הניתוח הן פגיעה בשליטה על מתן שתן, בעיות פוריות ופגיעה בתפקוד המיני.
הקרנה לסרטן הערמונית
בטיפול הקרינתי משתמשים בקרינה מייננת באנרגיה גבוהה כדי להשמיד את תאי הסרטן תוך פגיעה מינימלית ברקמות הבריאות שמסביב או כדי להקל על תסמיני המחלה המקומיים. היום קיימת טכניקת קרינה חיצונית שנקראת SBRT – שמאפשרת לתת טיפול קרינתי בצורה ממוקדת עם צמצמום מספר הטיפולים ובמינימום תופעות לוואי.
שיטה נוספת של הקרנות היא הקרנה פנימית (ברכיתרפיה) של הערמונית, במסגרתה מניחים גרגרים רדיואקטיביים בתוך הערמונית. לאחר ההחדרה הגרגירים משחררים קרינה בקצב איטי במשך תקופה.
טיפול אנדוקריני (אנטי-הורמונלי) לסרטן הערמונית
ההורמון הזכרי טסטוסטרון מעודד את שגשוג התאים הסרטניים בערמונית. טיפול אנדוקריני מתבצע באמצעות תרופות שפוגעות ביכולת של הטסטוסטרון לזרז את התפתחות הגידול. הטיפול ניתן בזריקות ו/או כדורים, ובמצבים של סרטן מתקדם, לעיתים נדירות באמצעות כריתת אשכים (שמייצרים את ההורמון).
טיפול אנדוקריני משמש גם במחלה מקומית – בשילוב עם טיפול קרינתי, והוא מהווה את הבסיס לטיפול במחלה גרורתית – בחולים אלה הוא מאט את ההתפתחות של גידול מתקדם ובכ-90 אחוזים מהמקרים אף מסייע בכיווצו, עד שהמחלה הופכת לעמידה לטיפול אנדוקריני.
טיפולים כימותרפיים לסרטן ערמונית גרורתי
תרופות כימותרפיות הינן חומרים אשר פוגעים בתאים אשר מתחלקים באופן מהיר, כגון תאי סרטן כמו סרטן הערמונית. טיפול בכימותרפיה עשוי להתאים במקרים של סרטן ערמונית שהתפשט מעבר לערמונית. היא אינה מהווה טיפול מקובל לסרטן ערמונית מוקדם.
טיפולים אימונותרפיים לסרטן ערמונית גרורתי
אימונותרפיה מחזקת את מערכת החיסון כדי לאפשר לה לזהות ולהילחם בתאים סרטניים בצורה טובה יותר. טיפולים אימונותרפיים משמשים לטיפול בסרטן ערמונית גרורתי, אך חשוב לדעת כי הם מתאימים רק לאחוזים בודדים מהמטופלים.
טיפולים ממוקדי מטרה (ביולוגיים) לסרטן ערמונית גרורתי
טיפולים ממוקדי מטרה מתמקדים במוטציות גנטיות של תאים סרטניים כדי למנוע מהם לגדול ולהתרבות.
למטופלים גרורתיים בישראל מבוצע באופן שגרתי ובמסגרת סל שירותי הבריאות אפיון מולקולרי גנטי רחב של רקמת הגידול. התהליך עשוי לחשוף מאפיינים מסוימים כגון מוטציות, שיכולות להעיד על התאמה לטיפולים ביולוגיים שונים. בשל שינויים גנטיים בגידול הקשורים לגן BRCA2, 20-25 אחוזים מהמטופלים בשלב המחלה המתקדמת נמצאים מתאימים לטיפול ביולוגי, בעיקר לתרופות מקבוצת 'מעכבי PARP'.
טיפול רדיואקטיבי ממוקד מטרה לסרטן ערמונית גרורתי
קבוצה נוספת של טיפולים מתקדמים המבוססת על סוגים שונים של יסודות רדיואקטיביים שמוזרקים דרך הווריד ופולטים קרינה שמשמידה את התאים הסרטניים. כיום קיימים שני טיפולים עיקריים בשימוש: הטיפול הראשון הוא טיפול ותיק מבוסס רדיום, שמתאים למטופלים עם גרורות בעצמות בלבד. הטיפול השני מבוסס לוטיציום ומתאים גם למטופלים עם גרורות שאינן בעצמות. זהו טיפול מכוון מטרה שפועל באופן ממוקד – הוא נקשר לתא הגידולי באופן כמעט בלעדי ומשחרר את הקרינה בתוך הגידול, עם פגיעה מינימלית בתאים אחרים וצמצום נזק ותופעות לוואי.
מעקב סביל (פסיבי)
מעקב זה מיועד בעיקר לאנשים שבריריים שנראה כי טיפול מידי לסרטן הערמונית עלול להסב להם יותר נזק מתועלת. בניגוד למעקב פעיל שמטרתו לאפשר טיפול במטרת ריפוי במקרה שהמחלה תתקדם, המטרה במקרים אלה היא לתת טיפול פליאטיבי בלבד – טיפול תומך לניהול התסמינים כדי להקל על החולה, עם בדיקות בתדירות נמוכה יותר וללא ביופסיות.
