HS היא מחלה מורכבת, אבל יש עור בקצה המנהרה

הידראדניטיס סופורטיבה (hidradenitis suppurativa, HS) היא מחלה דלקתית כרונית המתאפיינת בהתלקחויות של פצעים מוגלתיים, בעיקר באזורי הקפלים. הנגעים, הקרויים נודולים או אבצסים, מלווים בכאב ובהפרשה מוגלתית ו/או דמית, שמדיפה ריח בלתי נעים. בכ-30 אחוזים מהמטופלים המחלה מתקדמת ויוצרת נזק אנטומי בלתי הפיך בדמות תעלות בעור או צלקות קשות.

HS מופיעה לרוב בעשור השני או השלישי לחיים ושכיחה פי שלושה בקרב נשים. המחלה כרוכה בתחלואה נלווית משמעותית, כגון מחלות קרדיווסקולריות, תסמונת מטבולית, סכרת, דלקות בחוליות עמוד השדרה, מחלת קרוהן ודכאון. גורמים מחמירים עיקריים הם עישון, השמנה וחיכוך (שמקורו בגילוח או שעווה, וכן בלבישת בגדים ותחתונים הדוקים).

HS היא מחלה בעלת השפעה נפשית וחברתית עצומה, הפוגעת קשות בתפקוד היומיומי וביחסים הבין אישיים. מדובר לרוב במטופלים צעירים, אשר חווים כאב ממושך וירידה בביטחון העצמי ובדמוי הגוף - עד כדי הימנעות מיחסים אינטימיים. 

למטופלים עם HS יש שכיחות גבוהה יותר של היעדרות מהעבודה ואבטלה בהשוואה לכל מחלת עור אחרת. כמו כן, ישנה שכיחות מוגברת של דכאון, נטייה אובדנית והפרעה ביחסים בין אישיים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

החיידקים עושים את ההבדל?

הפתופזיולוגיה של הגורמים למחלה עדיין אינם ברורים דיים. ההנחה היא כי באנשים עם רקע גנטי מתאים בשילוב עם גורמים סביבתיים מעודדים כמו עישון, השמנה וחיכוך, נוצרת סתימה של פתחי זקיקי השיער המובילה בסופו של דבר לתהליך דלקתי בדרגות חומרה שונות. הנגעים הדלקתיים באים והולכים לסירוגין אך כאמור בקרב כשליש מהמטופלים בקרב כשליש מהמטופלים בסופו של דבר מתפתח נזק בעור כמו צלקות קשות או מבנים המכונים תעלות מפרישות, שמהווים מקור להישנות קבועה של המחלה באותו מוקד. הפצעים מופיעים בעיקר באזורי הקפלים אך הם יתכנו למעשה בכל מקום בגוף שבו ישנם זקיקי שיער.

בסופו של דבר מתפתח נזק בעור כמו צלקות קשות או מבנים המכונים תעלות מפרישות, שמהווים מקור להישנות קבועה של המחלה באותו מוקד. הפצעים מופיעים בעיקר באזורי הקפלים אך הם יתכנו למעשה בכל מקום בגוף שבו ישנם זקיקי שיער.

ממצא מעניין נוסף הוא כי אוכלוסיית החיידקים בעורם של חולי HS שונה מזו של אנשים בריאים. באזורי התעלות השוני משמעותי יותר וכולל מושבות של חיידקים מסוג ביופילמים, המהווים גורם חשוב בהתלקחויות החוזרות ובכרוניות של המחלה.

האבחנה של HS מתבססת על שלושה היבטים של המחלה:

1. נגעים אופייניים - נודולים, אבצסים, צלקות ותעלות  שמנקזים מוגלה. 

2. מיקום אופייני בקפלי גוף - בתי שחי, מפשעות, עכוזים וקפלי השדיים אצל נשים.

3. מהלך כרוני: לפחות שני אירועים של אבצסים בפרק זמן של חצי שנה.

תימוכין נוספים לאבחנה מספקים בן משפחה נוסף הסובל מאותה מחלה, היעדר חיידקים פתוגניים (גורמי מחלה) בתרבית וכן נוכחות מחלות נוספות של זקיקי השערה, כגון סינוס פילונידאלי בעצם הזנב (שערה הפוכה) או אקנה. 

חולפות שנים עד שמאבחנים

אף על של-HS יש מאפייניים מובחנים וטיפוסיים, ובכל זאת, הזמן הממוצע עד לאבחנה עומד על כ-7 שנים. יש לכך לא מעט סיבות. מקרים רבים מאובחנים כאבצס פשוט או כפורונוקלוזיס זיהומית ובשל כך מטופלים בניקוז כירורגי או בסבב קצר של אנטיביוטיקה – טיפולים שנראים לכאורה יעילים מאחר שההתקפים דועכים מעצמם. בנוסף, היות שלמרבית המטופלים אין נזק אנטומי קבוע כמו צלקות או סינוסים, יתכן מצב שבו הבדיקה הפיזיקאלית בזמן הביקור אצל הרופא תהיה תקינה גם אם בפועל קיימת מחלה דלקתית פעילה. 

כמו כן, כדי לאבחן את המחלה נדרש מרכיב של כרוניות (לפחות חצי שנה), שכמובן לא קיים אצל מי שזה עתה חווה את ההתפרצות הראשונה של המחלה. 

לצד כל אלה, לעיתים העיכוב באבחנה נובע גם מצד המטופלים: כיוון שהמחלה מערבת אזורי גוף אינטימיים, פעמים רבות אלו שסובלים ממנה לא פונים לרופאים מתוך בושה. בנוסף, כשהמחלה מתפרצת בגיל צעיר, המטופלים לא תמיד משתפים בכך את ההורים. התוצאה בשני המקרים עלולה להיות מחלה מתקדמת עם תעלות וצלקות.

מלייזרים ועד טיפולים ביולוגיים

לאחר האבחנה חשוב להגדיר את דרגת חומרת המחלה וכיום מקובל לעשות זאת באמצעות ספירת הנגעים. התהליך מסייע בבחירת טיפול מתאים – תרופתי, כירורגי או שילוב של השניים.  

הטיפול עצמו מאתגר למדי. HS היא מחלה כרונית, בעלת מהלך גלי, והמשמעות היא שיש צורך בטיפול אחזקתי קבוע. טיפול מוצלח מוגדר ככזה המביא להפסקת ההתלקחויות ואף להפוגה ממושכת מהמחלה, גם לאחר הפסקתו. חשוב להדגיש כי הישנות של המחלה אינה מעידה על כישלון טיפולי מאחר שאין טיפול המביא לריפוי מוחלט. לכן, אם טיפול הועיל ואף הביא להפוגה מומלץ לחזור אליו בעת הישנות המחלה.

בצורות הקלות יחסית של המחלה, ניתן להסתפק לעיתים ברחצה עם סבון אנטיספטי ומריחה של תכשירים אנטיביוטים מקומיים. אם אין הטבה, הטיפול מתבסס בעיקר על מתן אנטיביוטיקות בעלות פעילות אנטי דלקתית, דוגמת טטרציקלינים, סולפה או אנטיביוטיקות ממשפחת הלינקוזאמידים, בסבבים חוזרים בני שלושה-ארבעה חודשים. 

לייזר מסוג ND-YAG יכול להיות אף הוא יעיל בטיפול ומניעה של מחלה קלה ומקומית. כמו כן, סטרואידים סיסטמיים יעילים מאוד בדיכוי המחלה, אך הם משמשים בעיקר לטיפול קצר טווח בזמן התלקחות ואינם מתאימים לשימוש ממושך.

במקרים שאין כל תגובה לטיפול אנטיביוטי או שישנה התלקחות מהירה עם סיומו, יש מקום לעבור לטיפול ביולוגי נוגד דלקת, הניתן לרוב בהזרקה תת עורית. טיפול זה ניתן באופן קבוע. ככל שהטיפול הביולוגי ניתן מוקדם יותר במהלך המחלה, התגובה לטיפול טובה יותר והוא יעיל יותר במניעת התפתחות הנזקים בעור. 

במקרים שבהם כבר נגרם נזק אנטומי כמו תעלות או צלקות, יש צורך בהתערבות כירורגית הכוללת לרוב כריתה רחבה של השטח הנגוע והותרה לריפוי משני. במקרים קלים ניתן להסתפק בכריתות קטנות יותר ו/או כריתה בלייזר CO2.

מעבר לטיפול התרופתי והכירורגי, יש צורך בטיפול משלים הכולל טיפול בכאב, התייחסות לגורמי סיכון כמו הפסקת עישון וירידה במשקל, הימנעות מחיכוך (למשל הימנעות מגילוח או שעווה, הימנעות מלבישת בגדים/ תחתונים הדוקים) וכן טיפול פסיכולוגי תומך. 

לסיכום, אבחון וטיפול מוקדם בשילוב עם ניטור הדוק של המחלה הם קריטיים. בכוחם למנוע את התקדמות ה-HS לשלבים בלתי הפיכים ולאפשר למטופלים איכות חיים טובה ותפקוד תקין בחייהם האישיים והמקצועיים.