It looks like you are using an older version of Internet Explorer which is not supported. We advise that you update your browser to the latest version of Microsoft Edge, or consider using other browsers such as Chrome, Firefox or Safari.
לוקמיה מיאלאואידית כרונית (CML) היא אמנם מחלה שמקורה בהפרעה גנטית אחת וממוקדת, אבל ההחלטה כיצד לטפל בה נשענת על מערכת שיקולים מורכבת. פרופ׳ פיה רענני מבילינסון, מנהלת המערך ההמטולוגי וההמטו־אונקולוגי, מרכז דוידוף, בבית חולים בילינסון, מסבירה: "כשמטופל מגיע אליי בפעם הראשונה להתייעצות, יש שלושה שיקולים מרכזיים שאני לוקחת בחשבון לפני שאני קובעת איזה טיפול הוא יקבל בשלב הראשון ('קו ראשון').
השיקול הראשון הוא מאפייני המחלה. אנחנו בודקים באיזה שלב נמצאת המחלה באמצעות הנתונים הרפואיים של המטופל, כמו מדדי ספירת דם ומשטח דם וכמה נמוך הטחול שלו יורד מתחת לקו הצלעות. את המדדים האלה אנחנו מכניסים לסקאלה מסוימת, ולפי זה קובעים מה רמת הסיכון של המחלה לעבור למצב האגרסיבי שלה".
"השיקול השני הוא מאפייני החולה. אנחנו בודקים אם למטופל שמולנו יש מחלות רקע ומתייחסים גם לגילו – אם הוא צעיר או מבוגר. אצל אדם מבוגר, יש למשל סיכון גבוה יותר לסתימת כלי דם ולכן ניתן טיפול שתופעות הלוואי שלו לא מסכנות אותו. לעומת זאת, אדם צעיר יוכל להתמודד טוב יותר עם תופעות לוואי ולכן נוכל לתת לו תרופות אגרסיביות יותר, שהן גם יעילות יותר".
"השיקול השלישי הוא מטרות הטיפול, כשלכל חולה יש מטרות שונות. אנחנו בוחנים בעיקר את השאלה אם החולה מעוניין להפסיק את הטיפול בעתיד. יש למשל נשים צעירות שמתכננות היריון אבל אי אפשר לקבל טיפול במהלכו. לכן אנחנו צריכים להביא אותן כמה שיותר מהר למצב של נסיגה עמוקה, כדי שיוכלו להפסיק את הטיפול ולהיכנס להיריון. יש מטופלים שרוצים להפסיק טיפול פשוט כדי לא להרגיש חולים, ויש מטופלים שמעדיפים להמשיך את הטיפול כל החיים, כי רק כך הם מרגישים מוגנים".
"מאחר שלטיפולים המוצעים יש תופעות לוואי שונות, יש מטופלים שיעדיפו להמשיך טיפול כל החיים כי הם מסתדרים עם תופעות הלוואי הקיימות ולא רוצים לשנות את המצב, או להפך – חולים שנמאס להם לסבול מתופעות הלוואי ולכן שמו להם יעד להפסיק את הטיפול".
"זו מערכת שיקולים שלמה ומורכבת, שצריכה קודם כל לראות את האדם שעומד מולך, את הנתונים הרפואיים שלו, את הרצונות שלו ובמקרים מסוימים גם את היכולת המעשית שלו לקבל את הטיפול, למשל אם הוא מסוגל ליטול כדור שדורש ממנו להיות בצום".
כל השיקולים האלה נלקחים בחשבון בקו הראשון, אבל בהמשך הדרך נכנסים משתנים נוספים שמשפיעים על ההחלטה על הטיפול בקו השני. "לא תמיד יש לנו אפשרות לבחור מבין כל מגוון התרופות הקיים", אומרת פרופ' רענני. "כשהמטופל מפתח עמידות לתרופה כלשהי ומפסיק להגיב אליה, אין לנו ברירה אלא להעביר אותו לתרופה אחרת מאותו דור, או לתרופה מתקדמת אחרת".
"כך למשל, אם המטופל פיתח עמידות לתרופות בדור הראשון והשני, שעובדות כולן על בסיס מנגנון דומה של TKI (מעכב טירוזין קינאז), אנחנו יכולים להעביר אותו למעכב STAMP, טיפול שפועל במנגנון שונה, באזור אחר ב חלבון היעד שבתא הלוקמי, ונחשב ליעיל".
מצב נוסף שמחייב להחליף את הטיפול הוא כאשר המטופל מפתח אי-סבילות לטיפול – כשהוא סובל מתופעות לוואי שהוא לא מסוגל לחיות איתן או כאלה שמסכנות את חייו. פרופ' רענני מסבירה: "ברוב המקרים נשתדל קודם כל לטפל בתופעות הלוואי עצמן ולא לשנות את הטיפול, כי להפסקת טיפול באמצע יש השפעה שלילית על התפתחות המחלה. אבל אם התפתח אצל המטופל מצב מסכן חיים, אז נהיה חייבים להפסיק מיד את הטיפול ולהחליף אותו בטיפול אחר או מתקדם יותר".
מלבד הצד הרפואי, פרופ' רענני מבקשת לשים דגש גם על הצדדים 'הרכים' של התהליך הטיפולי: "לתקשורת טובה ופתוחה בין המטופל לרופא יש תפקיד מרכזי בהצלחת הטיפול. אנחנו תמיד מעודדים את המטופל לשתף את הרופא בכל מה שהוא חווה ומרגיש, כדי שיחד הם יוכלו למצוא את האיזון הנכון בין יעילות התרופות לתופעות הלוואי שלהן".
"אני גם תמיד ממליצה למטופלים להצטרף לעמותות החולים, שם הם מקבלים תמיכה ומידע רב, אבל חשוב לשים פוקוס גם על ה-givers Care – המלווים של המטופל, כי הם מלווים אותו לכל אורך הדרך. חשוב לחזק אותם ולתת גם להם את תשומת הלב שמגיעה להם כשותפים מלאים שלנו בתהליך".
ההחלטה על סוג הטיפול ב-CML מורכבת ותלויה בפרמטרים רבים שצריך להתחשב בהם, אך יש סיבה טובה להיות אופטימיים: באמצעות הגדרת מטרות ברורות לטיפול, מעקב צמוד אחר תופעות הלוואי ושיח פתוח עם הרופא, אפשר לשמור על איכות חיים טובה, לצד המחלה, לאורך החיים.
