לא פשוט: הכל על לימפומה מפושטת

די במילה לימפומה כדי לזרוע בהלה בלא מעט אנשים, היודעים לקשר אותה לעולם המחלות הממאירות. לא רבים יודעים שקיימים סוגים רבים, בעלי סממנים משתנים, של אותה המחלה.

מערכת הלימפה היא חלק ממערכת החיסון של הגוף ומסייעת בהגנה מפני זיהומים. המערכת בנויה כרשת המחברת בין קשריות (בלוטות) לימפה שממוקמות בצוואר, בבתי השחי ובמפשעות, ובאתרים נוספים, פנימיים, אותם לא ניתן לחוש במישוש - דוגמת בית החזה, הבטן והאגן.

"לימפומה היא סרטן של קשריות הלימפה", מסבירה פרופ' עירית אביבי, מנהלת המערך ההמטולוגי במרכז הרפואי איכילוב. "היא מתפתחת בעקבות שינויי ממאיר שחל בצופן הגנטי של התאים בקשריות הלימפה, לימפוציטים מסוג B או T. בעקבות שינוי זה התאים מתרבים בצורה בלתי מבוקרת וגורמים לגדילתם של קשריות הלימפה".

"לרוב", מודה פרופ' אביבי, "הגורם המדויק להתפתחות לימפומות אינו ידוע. שינויים בתפקוד מערכת החיסון עשויים לשחק תפקיד בחלק מהמקרים: לאנשים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת כתוצאה מזיהום בוירוס ה-HIV או לכאלו שנוטלים תרופות כדי למנוע דחייה של איבר מושתל, יש סיכון מוגבר לפתח לימפומה. וירוסים מסוימים, כגון וירוס אפשטיין-בר (המוכר כ'מחלת הנשיקה'), מעורבים בהתפתחות לימפומה וכך כנראה גם גורמים סביבתיים". 

סרטן לימפומה עלול להופיע בכל גיל, אבל שכיח יותר אצל מבוגרים מעל גיל 50, שמהווים כ-70% מכלל החולים. 

הלימפומות נחלקות לשני סוגים עיקריים: לימפומות ע"ש הודג'קין – 10%-15% מכלל הלימפומות, ולימפומות שאינן הודג'קין - כ-85% ממקרי הלימפומה. יש עשרות סוגים של לימפומות של תאי B ו-T, כשהרוב המכריע הוא לימפומות של תאי B. הלימפומות פוגעות בגוף בדרכים שונות ומגיבות באופן שונה לטיפול. 

"הלימפומות שאינן לימפומות ע"ש הודג'קין (NHL) נחלקות ללימפומות אגרסיביות, שגדלות במהירות וצריכות להיות מטופלות מיד עם אבחנתן, וללימפומות 'זוחלות'" – מסבירה פרופ' אביבי, "שגדלות לאט יותר, ואינן בהכרח מצריכות טיפול מידי. לימפומה של תאי B גדולים (DLBCL - Diffuse large B cell lymphoma), המתאפיינת בהחלפת רקמת קשרית הלימפה הבריאה במרבדים של לימפוציטים גדולים, היא השכיחה ביותר מבין הלימפומות בעולם המערבי.

"המחלה מתאפיינת בהגדלה מהירה יחסית של קשריות הלימפה: אם הבלוטות הגדלות הן חיצוניות, המטופל ידווח על הגדלת קשריות לימפה בבית השחי, במפשעות או בצוואר. כשהן ממוקמות בחזה או בבטן, המטופל ידווח על שיעול, קושי בנשימה, כאב או אי נוחות בבטן ולעתים אף בגב – תסמינים הנובעים מהלחץ שיוצרות הקשריות הגדלות על האברים שסמוכים להן. 

"לעתים תאי הלימפומה מתרבים מחוץ לקשריות הלימפה: בריאות, בעצמות ובאברים נוספים. חלק מהמטופלים סובלים מירידה חדה במשקל, מחום ומהזעות קשות בלילה".

שאלה של אבחון

לדברי פרופ' אביבי, אבחון סרטן לימפומה של תאי B גדולים זהה לדרכי האבחון של כל הלימפומות שאינן הודג'קין, וכולל ביופסיה מקשרית לימפה מוגדלת (או מאיבר אחר החשוד כמעורב בלימפומה), בדיקות דם ובדיקות נוספות, בפרט בדיקת PET-CT שמאפשרת לקבוע אלו אתרים בגוף מעורבים  במחלה: 

ביופסיה מקשרית לימפה וקבלת תשובה פתולוגית (היסטולוגית)

כדי לקבוע שאכן האבחנה היא לימפומה ולקבוע את סוג הלימפומה הספציפי, יש צורך לקחת דוגמית רקמה מאתר החשוד במחלה ולאפיין את החלבונים הייחודיים שנמצאים על פני תאי המחלה (צביעות אימונוהסטוכימיות).

לעיתים יש צורך בבדיקות לאיתור השינויים הגנטיים שחלו בתא בעת הפיכתו מתא בריא לתא לימפומה (בדיקת פיש).

בדיקת PET-CT

בדיקת הדמיה שנשענת על כך שתאי לימפומה, על פי רוב, צורכים ומנצלים גלוקוז (סוכר) בצורה שונה מרקמות בריאות. לפיכך, כשמזריקים לדמו של המטופל גלוקוז שסומן בחומר רדיואקטיבי, הגלוקוז ״יבלע״ על-ידי תאי הלימפומה, והחומר הרדיואקטיבי ייפלט מתוך תאי הלימפומה הפעילים ויאפשר איתור קשריות הלימפה בהן מחלת הלימפומה פעילה. בדיקת  PET-CT  מאפשרת אבחנה בין קשריות לימפה מוגדלות המערבות תאי לימפומה לבין קשריות לימפה שנותרו מוגדלות, על אף שאין בהן כבר תאי לימפומה פעילים. הבדיקה מבוצעת על פי רוב בשלב האבחנה ובמהלך הטיפול, במטרה להעריך תגובה ראשונית לאחר סיום הטיפול ולעתים גם כמעקב.

ביופסיית מח עצם

הבדיקה מתבצעת על חתיכה קטנה של מח עצם – החלק הפנימי האדום שנמצא בעצמות, שהוא המקום שבו נוצרים תאי דם. הבדיקה מאפשרת לקבוע את תת הסוג הספציפי של הלימפומה ממנה סובל המטופל. בדרך כלל אין צורך בבדיקה זו במטופלים שמאובחנים עם לימפומה מסוג DLBCL.

בדיקת נוזל חוט שדרה

אצל חלק מהמטופלים קיים סיכוי כי תאי הלימפומה מערבים גם את מערכת העצבים המרכזית. במטופלים אלו נדרשת בדיקת נוזל חוט שדרה.

להליכי האבחון חשיבות מכרעת, מדגישה פרופ' אביבי: "זיהוי מאפיינים של תאי הלימפומה בעזרת צביעות ובדיקות מולקולריות שמבוצעות על הביופסיה וקביעת האבחנה המדויקת, שלב המחלה, גיל המטופל, מצבו התפקודי ובדיקות דם - יסייעו לקביעת הטיפול המיטבי".